Lida Sharet Massad

Artist Statement

I am a visual artist who works in multiple mediums, engaging in installation, sculpture, and drawing. I am naturally drawn into creating beautiful, aesthetic and harmonious installations. I seek the right combination of colors and proportions to produce something pleasant. The very next moment, its beauty repels me; I change direction and “spoil” the work by disrupting it. The artwork still bears overt traces of beauty, but now they coincide with torn and troubling features.

After both my parents passed away, I felt the need to make artworks referring to them. I related to furniture, household items and images from my childhood home in Iran, and then in Israel, and faced significant early experiences that impacted my development. My dialogue with them was from a place of reconciliation and longing, as well as an examination of words and phrases that defined and influenced my choices.

This process generated the coat sculpture series “Aba’ima” (Hebrew: “Dad-Mom”), works such as “Persian Carpet” and “Majme”, (large Persian copper tray), as well as the wall sculpture “Gozasht” (Persian: “to give up”). In these works I use images from my family’s cultural world. They enfold contemporary significance and critical thought, touch on issues of discrimination, gender and borderlines between East and West. The work process embodies desire to rebel, on one hand and deep fondness, on the other.

Construction sites are the source of my inspiration and raw materials. Pieces of iron and fragmented wood, permeated with concrete, constitute the inceptions of my works. I also gather iron scraps from metal workshops, using them to create a type of hybrid painting/print on canvas, irrigate and nurture them daily until I see some growth and change. The rust which develops is essentially both a reflection and symbol of damage, a wound on what was beautiful and complete before its emergence. Creation takes place on the seam between control and wonderful coincidences.

I observe readymades that cross my path, stimulating a process of deconstruction and reassembly in the studio. Materials that are traditionally perceived as “masculine” are treated with practices considered “feminine craft”, as I tie, crochet, and embroider with metal wires.

הצהרת אמן

אני אמנית רב מדיומלית, עוסקת במיצב, פיסול ורישום. באופן טבעי אני רתומה לייצר את היפה, הנקי וההרמוני. אני מחפשת שילוב צבעים נכון ופרופורציות שיוצרות נועם, ואז, באחת,   מואסת ביופי, מקלקלת ומשבשת. עקבות היופי עדיין גלויים בעבודה, אך הם שוכנים עכשיו לצד הקרוע והמטריד.

בשנים שלאחר מות הורי היה לי צורך ליצור עבודות שקשורות אליהם. התייחסתי לרהיטים, כלים ודימויים מבית הולדתי באירן ולאחר מכן בישראל, ובאתי חשבון עם חוויות משמעותיות להתפתחותי. הדיאלוג איתם היה ממקום של פיוס וגעגוע, וגם ממקום של בחינת מילים ופראזות שהגדירו והשפיעו על בחירותי.  

בסדרת פסלי המעיל “אבאמא” , ב”שטיח פרסי”, בסדרת העבודות “מג’מע” (“מגש נחושת גדול” בפרסית)  ובפסל הקיר “גוזשט” (“לוותר” בפרסית) אני  משתמשת בדימויים מתוך עולמה התרבותי של משפחתי. אני מוצאת בהם אמירות עם משמעויות עכשוויות, חשיבה ביקורתית, נגיעות בקיפוח ומגדר ובגבולות הקשר בין מזרח ומערב. זאת, מתוך רצון למרד, מחד, ומתוך חיבה עמוקה, מאידך.     

אתרי בנייה מהווים עבורי השראה וגם מקור לחומרי גלם. פיסות ברזל מספקות לי רעיונות, שברי עצים פגומים וספוגי בטון מהווים התחלה לעבודותי. במפעלי מתכת אני אוספת שבבי ברזל ויוצרת איתם סוג של ציור הדפס על בדי קנבס,  משקה ומטפחת אותם מידי יום עד שנוצר מראה הגידול. חלודה היא ביטוי וסמל לקלקול, היא פצע בדבר שלם ויפה שהיה לפני היווצרותה. היצירה מתרחשת בתפר שבין שליטה בתהליך למקריות מבורכת.

חומרים וחפצים שמגיעים אלי באקראי מאפשרים לי להתבונן ברדי מייד ולהתחיל תהליך של פירוק והרכבה בסטודיו. חומרים שנתפשים באופן מסורתי כ”גבריים” משמשים אותי במלאכות מסורתיות שנתפשות “נשיות”, בעודי קושרת, סורגת ורוקמת בחוטי ברזל.